בעידן של תחרות עסקית עזה, המוניטין של עסק, המיתוג שלו והזיהוי הצרכני שהוא יוצר – הם נכסים חיוניים להצלחתו. אך לעיתים, גורמים מתחרים מנסים לרכוב על ההצלחה של עסק אחר באמצעות חיקוי מסחרי מכוון, תוך יצירת בלבול אצל הציבור. במצבים כאלה עולה האפשרות להגיש תביעה בגין גניבת עין, עוולה מסחרית שמקורה בדיני הנזיקין ודיני הקניין הרוחני, והיא נועדה להגן על בעלי עסקים מפני פגיעה בזכויותיהם.
מהי גניבת עין לפי החוק?
גניבת עין היא עוולה נזיקית המוגדרת בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט–1999. על פי ההגדרה, מדובר במקרה שבו אדם עושה שימוש בשמו, בעיצוב מוצריו או בלוגו של אחר – או מחקה את סגנונו באופן שמטעה את הציבור לחשוב כי יש קשר עסקי בין המוצר או השירות של המתחזה לבין העסק המקורי.
לדוגמה:
פתיחת מסעדה בשם דומה מדי לרשת מוכרת, תוך שימוש בצבעים ובעיצוב דומה.
הפצת מוצר באריזה המזכירה באופן מובהק מותג ידוע.
פתיחת אתר אינטרנט עם שם דומיין כמעט זהה למותג פעיל.
כדי לזכות בתביעה, על התובע להוכיח שני תנאים עיקריים:
מוניטין – שהמוצר או השירות שלו מוכרים בציבור ויש להם ערך מסחרי ממשי.
הטעיה – שהשימוש של הנתבע עלול לגרום לצרכן הסביר לחשוב בטעות כי יש קשר בין הצדדים או כי מדובר באותו מקור עסקי.
הוכחת מוניטין נעשית באמצעות הצגת פרסום, ותק, היקף לקוחות, נוכחות בשוק או עדויות צרכנים. הוכחת הטעיה דורשת השוואה חיצונית ותחושת הדמיון שמתקבלת ממראה עין – לרוב תוך עזרת מומחים בשיווק או בעיצוב.
צו מניעה להפסקת השימוש המטעה.
פיצויים כספיים בגין נזקים ישירים, פגיעה במוניטין או השבת רווחים שהופקו שלא כדין.
צו למסירת סחורה שחיקתה את המוצר המקורי.
פסק דין הצהרתי המכיר בזכויות התובע ומגן עליו לעתיד.
לסיכום,
גניבת עין פוגעת לא רק בבעל העסק, אלא גם בציבור – שעלול לצרוך מוצרים תחת רושם כוזב. תביעה משפטית היא הכלי החוקי להילחם בתופעה, להגן על נכסים מסחריים ייחודיים ולשמר את הערך של זהות מותגית. מומלץ לפעול במהירות, לתעד את ההפרה ולפנות לליווי משפטי מתאים.