בישראל, מרבית הדירות ממוקמות בתוך בתים משותפים – מבנים שבהם מתקיימת בעלות נפרדת על דירות, אך גם בעלות משותפת על חלקים מסוימים, כגון חדרי מדרגות, מעליות, חניות, גגות וחדרי אשפה. החיים בבית משותף מחייבים שיתוף פעולה, אולם במקרים רבים מתעוררות מחלוקות בין הדיירים לבין עצמם, או בין דיירים לבין ועד הבית. כאשר אין הסכמה או פתרון פנימי, ניתן לפנות למפקחת על רישום המקרקעין – שהיא הסמכות המוסמכת לדון בסכסוכים מסוג זה.
מהן הסמכויות של המפקחת על רישום המקרקעין?
המפקחת (או המפקח, תלוי באזור) פועלת מכוח חוק המקרקעין, התשכ"ט–1969, וניתנה לה סמכות שיפוטית ייחודית לדון בסכסוכים בין בעלי דירות בבית משותף בנוגע לניהול הרכוש המשותף, שימוש בו, תשלומים, תקנון הבית המשותף ועוד. בין היתר, המפקחת מוסמכת לדון בנושאים הבאים:
אי תשלום דמי ועד הבית.
שימוש לא חוקי או חורג ברכוש המשותף (למשל – השתלטות על מחסן, חניה או גג).
סירוב לבצע תיקונים הכרחיים ברכוש המשותף.
התקנת מצלמות, שערים, אנטנות או מתקנים אחרים ללא הסכמה כנדרש.
מחלוקות לגבי תקנון הבית המשותף או שינויו.
סירוב לאשר פעולות של נציגות הבית.
הליך בפני המפקחת דומה להליך אזרחי רגיל, אך פשוט יותר מבחינת פרוצדורה. יש להגיש כתב תביעה, לצרף את נסח רישום הבית המשותף, ראיות, תמונות, תצהירים וכל מסמך רלוונטי. התביעה תוגש למפקחת האחראית באזור שבו נמצא הנכס.
לאחר מכן יתקיים דיון במעמד הצדדים, והמפקחת תקבל החלטה מחייבת. ניתן לערער על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי, אך ברוב המקרים החלטות המפקחת מתקבלות כסופיות על הצדדים.
לסיכום,
תביעה למפקחת על המקרקעין היא הדרך היעילה, המהירה והנכונה ליישוב סכסוכים בבית משותף. במקום לנהל מאבקים מיותרים בין שכנים, החוק מאפשר מסלול משפטי מסודר לפתרון בעיות – תוך שמירה על זכויות כל הדיירים וניהול תקין של הרכוש המשותף. מומלץ להיוועץ בעורך דין טרם הגשת תביעה, על מנת לוודא שהתביעה מוגשת כראוי ושהטיעון המשפטי ממצה את הזכויות.